שיתוף ציבור

שיתוף ציבור

פרופ' צ'רצ'מן בספרה  הגדירה שיתוף ציבור "כתהליך שבו האנשים שאינם נבחרי ציבור

או פקידים לוקחים חלק בקבלת החלטות ביחס לנושאים הנוגעים לחייהם".

מדוע שיתוף ציבור בארגון?

בית המשפט המחוזי בתל אביב השיב בשלילה לבקשה להוצאת צו מניעה (…),

והורה על המשך ביצוע העבודות בחופי פרישמן וגורדון (…).

מנגד הוחלט כי המשך העבודה בחופים נוספים יותנה בהליך נרחב של שיתוף הציבור, (…)."

                                                       (מ. כהן, המקומון תל אביב, גיליון 571, 2013).

המחאה החברתית בקיץ 2011 בישראל, אשר היוותה המשך למחאות העולמיות אשר הלכו והתעצמו, הפגנות בכיכר מדריד, האביב הערבי ועוד. אלה, מחזקים את הצורך בקיום מדיניות של שיתוף ציבור המבוססת על דמוקרטיה השתתפותית ו/או דליברטיבית, מדיניות המעמידה את האזרח במרכז ומשתפת את הידע של הקולקטיב בנושאים הנוגעים לחיי הפרט. מחאה חברתית זאת בישראל הינה המשך של "שינוי במודעות הציבורית הישראלית המתקיימת למעלה מעשור" (שם), שינוי הנובע מהכרה בשלושה היבטים מרכזיים. הראשון, הכרה בזכות הפרט לפעול בעצמו במקום להסכים לתכתיבים מטעם הרשויות. אנשים כבר אינם משוכנעים בטענה כי האחרונים יודעים מה טוב בשביל הציבור. השני, עליית המודעות לחשיבות הסביבה, כפי שמגדירה הפרדיגמה לקיימות, סביבה כוללת את כל ההיבטים המקיימים את האדם כגון: תכנוני, האקולוגי, חינוכי, חברתי, כלכלי ועוד. אנשים כבר לא מקבלים את ההנחה לפיה הראשונים בסדר העדיפות של האזרח הינם ביטחון וכלכלה. מתפתחת הבנה כי התעסקות רחבה בפרטים ה"קטנים" הם שיבטיחו את הביטחון, איכות החיים והבריאות. השלישי, מידע וטכנולוגיה, בשני העשורים האחרונים חלה התפתחות טכנולוגית רחבה. הבולט מבניהם, האינטרנט, המאפשר לאנשים תקשורת בין יחידים או קבוצות, קישור בין מוען אחד או מוענים רבים (נאפולי,2001). ייחודו, משאר אמצעי תקשורת ההמונים הוא יכולת הקהל להגיב על אירועים להחליף דעות ולהעביר מידע. האינטרנט נתפס כחלק מהמהפכה הדמוקרטית בעולם, מדיום באמצעותו יכירו האנשים את השונה ויקבלו אותו, מדיום שיאפשר מעורבות פוליטית, פלורליזם ושוויון. החשיפה הרבה למידע מעוררת את האזרח להיות פעיל ודעתני בכל התחומים הנוגעים לחייו.

על אף הצורך העולה מין השטח בקיום מדיניות של שיתוף ציבור נשאלת פעם אחרי פעם על ידי יזמים ומוסדות שאלות האם כדאי לבצע שיתוף ציבור? מה הם היתרונות ו/או חסרונות של התאגיד מהטמעת או מיסוד תהליך שיתוף ציבור  מובנה בזמן "עסקים כרגיל" ו/או "נקודת זמן " מעבר להוראות  הקבועות  בחוק ?

במדינת ישראל שיטת הממשל הינה דמוקרטיה ליבראלית-ייצוגית, לפיה האזרחים בוחרים נציגים לשלטון בבחירות דמוקרטיות, עליהם מוטלת האחריות לקבל החלטות עבורם. בשיטת ממשל זאת לא ניתן להבטיח השתתפותם של האזרחים בתהליכי קבלת החלטות וכפועל יוצא אינם יכולים להבטיח כי ההחלטות שיתקבלו יתיישבו עם רצונותיהם וצרכיהם של כלל הציבור. עיקר המעורבות הציבורית באה לידי ביטוי בשני מקרים, הראשון, בזמן בחירות,  בכוחו של הציבור להחליף את נבחרי הציבור במידה ואינם מבצעים עבודתם כראוי.  השני, כאשר מתעוררת בעיה חריגה, במקרה כזה קיימים שני מנגנונים שמטרתם להגן על הציבור. הראשון, פנייה לבית משפט והשני זכות הטיעון.

זכות הטיעון, המעוגנת במודל הדמוקרטיה הייצוגית לפיה "לכל אזרח נתונה הזכות להביע דעה ואילו על הרשות השלטונית מוטלת החובה לשמוע את הדעות הללו ולהביאן בחשבון"[1] זכות זאת מגולמת בבסיס העקרונות של הדמוקרטיה הייצוגית כגון: הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ביטוי וחופש אסיפה, מתן פומביות לדיונים ציבוריים, שקיפות תהליכי קבלת החלטות, הגנת זכויות המיעוט ושיתוף אזרחים והתחשבות ברצון הבוחרים.

במדינת ישראל מתקיים תהליך שיתוף ציבור ברמה סטטוטורית במספר חוקים: חוק חופש המידע התשנ"ח –  1998, חוק אויר נקי, התשס"ח – 2008 (שזו הפעם ראשונה שיש התייחסות ברורה לנושא) וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 הוא דבר חקיקה המסדיר את תהליכי התכנון המרחבי בישראל, אשר מתקיים על דרך השלילה, דהינו "התנגדויות", חשוב לציין כי רובד בעלי עניין בעלי זכות התנגדות הוא צר. ניתן לקראו חומר רב בתחום הכדאיות העסקית ו/או כלכלית של קיום תהליכי שיתוף ציבור, רובן התייחסו לתהליכי שיתוף ציבור בתחום התכנון ובנייה והתבססו על מחקרים באופן אמפירי של מקרים אשר הוגשו לבית המשפט. עבודה שבוצע באונ' חיפה מצאה כי  "התוצאות הראו קשר מובהק ועוצמת קשר חזקה, בין העדר שיתוף ציבור אפריורי ולבין הפסד בהתדיינות המשפטית"[2]. רבים מהמחקרים בארץ משקפים את הקואורדינציה בין העדר תהליך שיתוף ציבור לבין פסיקה נגד היזם על ידי בית המשפט. דפנה כרמון ורחל אלטרמן בסיפרן "התשמע קולי?!" מציינות כי "בשנים האחרונות מקבל עקרון שיתוף ציבור בתכנון, חיזוק בפסיקה של בית המשפט העליון. עקרון זה, ביחד עם עקרון השקיפות בהליכי תכנון, מקבלים חשיבות ומעמד של "עיקרון תשתית", אשר לאורם יש לפרוש את דיני התכנון…"

במסגרת שיטת הממשל בישראל דמוקרטיה ליבראלית-ייצוגית, מודל התכנון המתקיים הינו רציאונלי- כוללני, קרי רואים בתהליך שיתוף ציבור  גורם בלתי יעיל, חסר ידע מקצועי ומעקב. מקבלי החלטות ומתכננים רבים אומרים "בדלתות סגורות" כי קבלת החלטה לביצוע תהליך שיתוף ציבור נעשית "כעלה תאנה" לקראת הליך משפטי, אם וכאשר יתקיים. האם בשנים אחרונות מספיק ליזם לומר "ביצענו הליך שיתוף ציבור" לצורך הטיית פסק הדין לטובתו?

שינויים רבים בעולם להתרחש בשנות התשעים אשר טשטשו את הפרדה של המתחם הציבורי והפרטי ויצרו דיונים סביב מונחים חדשים  New Governanceאו  Urban Governance  "ממשל חדש" או "קואליציית ממשל" (חסון וחזון 1997). שינויים כלכליים אשר  התאפיינו בתהליך  הגלובליזציה, מעבר להצבר הון גמיש ומכלכלה תעשייתית לכלכלה פוסט-תעשייתית, כל אלו גרמו לשינוי בתפיסות האידיאולוגיות המדיניות כגון תפיסת השוק החופשי, דהינו ללא מעורבות ממשלתית, הפרטה של נכסים ושירותים ממשלתיים ועוד. כתוצאה מכל אלה רשויות מקומיות או אזורים התחילו להתחרות אלו באלו על קבלת השקעות של יזמים שונים. לצורך כך יצרו תהליכים של התייעלות וחשיבה כלכלית ויזמית יותר,  אשר מהווים קונפליקט בין האינטרסים של מדיניות הפיתוח של הרשויות לבין האינטרסים של הציבור שאליהם מחויב השלטון. מודל הניהול אשר היה קיים "מלמעלה למטה" או "פיקוד ושליטה" עוברים תהליכי שינוי למודלים מורכבים יותר הכוללים שיתוף של המגזרים אחרים, הפרטי והעסקי^[3], מודלים אלו מתבססים על גישת "דמוקרטיה השתתפותית". על רקע זה, אנו עדים בישראל על התפתחות תהליכי שיתוף ציבור בתחומי השלטון המקומי. בעשור האחרון, את חלק מהתהליכים יוזם הממסד כגון: עיריות תל אביב, ירושלים וכפר סבא, אשר גיבשו תכניות פיתוח עירוניות בתהליכים משתפים. חלק לא מבוטל מתהליכים אלו בשל דרישת ויוזמת התושבים, דוגמאת המאבק על פארק אריאל שרון במרכז הארץ או ההתנגדות לתוכנית ספדי בירושלים.

גישת הדמוקרטיה השתתפותי, היא חדשה, יוצרות מודלים שונים של תהליכי שיתוף ציבור אשר במהלך חמישים השנים האחרונות זכו לתחקור וביקורת רבה. התהליכים הם מורכבים ושונים זה מזה. תהליכי שיתוף ציבור מושפעים מפרמטרים שונים ומגוונים ואף פעמים בלתי צפויים כגון: אופי הנושא, מערכת אמון קיים בין הפרט לארגון, סביבה פוליטית ועוד. סוגיות רבות עולות פעם אחרי פעם ללא מענה חד משמעי לדוגמא: מי הוא הציבור?, מה

היא חלוקת הכוח בין המגזרים?, למה לשתף?, מהם המדדים להצלחה?, באיזה שלב של לשתף? אנו נתייחס לסוגיה אחת האם כדאי למסד את תהליך שיתוף הציבור בארגון?