המכון לאחריות תאגידית השיק לאחרונה בישראל את " מצפן הקיימות ", מדריך לפעילות עסקית הכולל 17 יעדי הקיימות של האו"ם לשנים 2017-2030 , בתחומים העוסקים בחברה, בסביבה, בבריאות ועוד.
"מצפן הקיימות" , כלי חסר תקדים לחיסול העוני הקיצוני והצורך בעמידת העולם על נתיב בר קיימא, חושף מתודיקה לזיהוי הזדמנויות עסקיות עתידיות, שיפור ערך הקיימות של הארגון, ייצוב חברות ושווקים תוך שימוש בשפה אחידה ויצירת מטרה משותפת מול מחזיקי עניין. קראו עוד
שיתוף ציבור, מהו?
שיתוף ציבור
פרופ' צ'רצ'מן בספרה הגדירה שיתוף ציבור "כתהליך שבו האנשים שאינם נבחרי ציבור
או פקידים לוקחים חלק בקבלת החלטות ביחס לנושאים הנוגעים לחייהם".
מדוע שיתוף ציבור בארגון?
בית המשפט המחוזי בתל אביב השיב בשלילה לבקשה להוצאת צו מניעה (…),
והורה על המשך ביצוע העבודות בחופי פרישמן וגורדון (…).
מנגד הוחלט כי המשך העבודה בחופים נוספים יותנה בהליך נרחב של שיתוף הציבור, (…)."
(מ. כהן, המקומון תל אביב, גיליון 571, 2013).
האם התוכניות העיריה ל"התחדשות עירונית" ברח' לה גווארדיה הוא בעלי ערכים של עירוניות מתחדשת / New Urbanism, או בחייה לדורות?. מאת :סטלה אבידן
בתחילת חודש ספטמבר 2016, עירית ת"א—יפו , במימון משרד השיכון, הפקידה תכנית פינוי עיבוי בלב רחוב לה גווארדיה בשכונה יד אליהו, המשתרע על 63 דונם, (תכנית מס' 507-0187237 תא/מק/ 4123), מנהל הנדה, מצדק את התוכנית על ידי אמירות הנלקחות מהתנועה העולמית "עירוניות מתחדשת" / "New Urbanismהאם אומנם מדבר בהתחדשות עירונית או דחייה לדורות?
לבדיקת הנושא, שוטטי באתר אינטרנט שונים בניסיון להבין את האמירות קברניטי עירית ת"א-יפו וללמוד מה נעשה בעולם. ראשית כל אביא לפניכם את הגדרה "עירוניות מתחדש": היא תנועה לתכנון עירוני שמטרתה לבצע שינויים בהיבטים רבים בעיר לכיוון מקיים, קהילתי, אנושי ונוח להולכי רגל, כחלופה למגמות הפירבור ולתכנון עירוני מוטה רכב פרטי. זוהי תפיסה דומה לזו של אקולוגיה עירונית. חלק מהתפיסה של עירוניות מתחדשת הוא מרחב ציבורי נוח להולכי רגל, המשלב מגורים עם מסחר, יסודות התנועה נמצאים עוד בשנות ה-60 וה-70 .
מחשבותיי הראשוניות היו להצליף את פרמטרים של התחדשות עירונית מול הנתונים הקיימים היום בשכונת יד אליהו, לצורך זה נקיים תאור קצר של שכונה הוותיקה זו.
שכונת יד-אליהו, אשר בתיה הראשונים נבנו בשנת 1943, היא שכונת מגורים בעלת מבנה אורבני של שיכונים הנותן לה אופי מובהק של "קהילה נעימה ושלווה" המשלבת חיים של דו קיום בין תושביה המסורתיים – דתיים והחילוניים. היא ממוקדת במזרח העיר ומוקפת מרכזים מסחריים ואזורי תעסוקה בטווח הליכה: אזור תעסוקה בצרון, רחוב ההגנה/שוק התקווה, אזוק תעסוקה יד אליהו, מרכז מסחרי בית גיל הזהב, מרכז מסחרי שד' המעפילים ועוד. גשרי על איילון מנגישים לשכונת יד אליהו בטווח הליכה ורכיבת אופניים, את קניון אזריאלי, קירית הממשלה, שרונה, אנרבי, לתחנת מרכזית, 2 תחנות רכבת ועוד.
היה זה מהנדס העיר, האדריכל יעקב בן-סירה ז"ל אשר תכנן ובנה את השכונה בשנת 1945 מתוך מחויבות לשיפור תנאי החיים והמגורים של תושבי "השכונות הרעועות" כדבריו, ומתוך מחשבה ודאגה לאיכות החיים של תושביה! . בהיותו תומך נלהב של הסגנון המודרני הבינלאומי הוא העניק לשכונה את המבנה האורבני המבוסס על שילוב של שלושה אלמנטים – בלוקי הסרגל, שכונת שטיח והשדרות, כאשר "החזרתיות" של הבינוי מעניקה לשכונה אופי מובהק. יופייה של שכונת יד אליהו אשר מצטיין במרחבים הירוקים בין מבנה למבנה בעלי צמחייה עשירה.
בכנס אדריכלות "שימור השיכון הציבורי-לא רק בלוק", שנערך לפני כשנה ביוזמת עמותת האדריכלים בישראל והמועצה לשימור אתרי מורשת הודגש שהחל מהעשור השני של המאה ה-20 מבטא השיכון הציבורי בארץ את אחד ממפעלי ההתיישבות המרכזיים והחשובים השזורים בתולדות המדינה. כמו כן, מתחמי השיכון, מאפשרים למידת והכרת ההיסטוריה ההתיישבותית על כל רבדיה ומייצגים תרבות מגורים בעלת ערכים חברתיים, נופיים ואדריכליים כחלק מתפיסת עולם הוליסטית חברתית של המאה שעברה, ערכים היכולים להמשיך ולהתקיים עוד שנים רבות ואף לתרום תרומה אמתית להעלאת איכות החיים בהם.
אנשי מקצוע רבים בתחום האדריכלות טוענים כי "מאפייני בינוי מובהקים ומערך רחובות מוגדר מאוד, המשקף את העקרונות של אסכולת "האובייקטיביות החדשה" – הופך את שכונת יד- אליהו לשכונת "באוהאוס" במהותה (גם אם לא בהכרח בעיצוב של הבניינים עצמם) – שילוב של עקרונות "עיר גנים" ושל "בינוי פרטי בורגני". מר אודי כרמלי, המכהן כראש צוות מזרח במנהל ההנדסה אמר, במסגרת סיור שערך בשכונה עם תושבים לפני שנה כי "יד – אליהו היא מוזיאון חי לטופולוגיות המאפיינות את גישות התכנון המודרניות".
כפי שניתן לראות מתיאור יד אליהו, השכונה ידידותית להולכי רכב ואופנים , ומוקפת בטווחי הליכה למתחמי מסחר. מבורכת במרחבים ירוקים , בעשור האחרון זוכה בהגירה חיובית של זוגות צעירים עם ילדים המקיימים גינות קהילתיות ופעילויות חברתית משולבת עם האוכלוסייה הוותיקה תוך יצירת מרקם קהילתי הטרוגני. האומנם כך הדבר, שכונת יד אליהו בעלת הפרמטרים חיובים הנכללים ב"עירוניות מחודשת" . אז מדוע עירית ת"א מתייחסת ליד אליהו כשכונת נכשלת הדורשת התחדשות עירונית?
אין ספק שיד אליהו השכונה הוותיקה של תל אביב, זקוקה למתיחת פנים וחלקם מהמשפחות החדשות מעוניינות להרחבת דירות. אבל התוכנית המופקדת מבטלת את כל המרקם השכונתי הקיים. מאפשרת מעל הקרקע זכויות בנייה בסך 204 אלף מ"ר לאומת כ- 38 אלף מ"ר הקיימים היום, פי 5.4 מהשטח הבנוי היום. דורש חזית מסחרי אחידה על כל לה גווארדיה, רוב הדירות הופכות לחצר אחורי למסחר, המרחבים הירוקים נעדרים ובמקומם נוצרים חצרות ביטון מעוצבות על גגות חניונים. על השכונה מעמיסים מסות של דיירים חדשים ומבקרים (יוממים), ללא תכנית תחבורה ציבורית ומעלמים על כך שהיום רחוב לה גווארדיה משמשת כציר מרכזי בין מזרח למערב, בין נתיבי איילון לבין העיר גבעתיים ועוד.
האם באמת דרוש את התכנית מגלומני שהופקדה ל"התחדשות לה גווארדיה" או מדובר על פרויקט נדל"ן טהור של היזמים והעירה?.
בניסיון לחיפוש תשובות מצאתי מאמר מעניין שנכתב על ידי אדריכלית טלי מתוקה, "מדוע הפכה שכונה שתכנן אדריכל העל רנצו פיאנו לשכונת רפאים?" [1] . צילומי השכונה המזכירים לי את הדמיות של תכנית "לה גווארדיה" הובילו אותי לחשיבה על הקבים המקבילים בין שני הפרויקטים.
היו היה פעם באיטליה הקרובה עירייה ושמה "טורונטו", קברניטה העיר החלטה לבצעה תכנית התחדשות עירונית באתר תעשיה ישן ומוזנח הסמוך למרכז העיר ולחבר אותו לעיר, יש לציין שהפרויקט הוגדר כיוקרתי, הוא כלל שימור של מבנה תעשייה ישן אשר שימש בעבר כמפעל צמיגים והפיכתו למוזאון הנחשב בניין ירוק, כמו כן תוספת בנייה שכונת מגורים המונה כ- 350 יחידות מגורים, על התכנון הופקד משרד האדריכלים היוקרתי רנצו פיאנו.
הפרויקט אשר נחנך ב-2013, אינו זכה להצלחה אשר רבים ציפו לה, רק 30 מתוך 304 הדירות נמכרו. למעשה מדובר בשכונת רפאים, כפי שמגדירה אדריכלית טלי מתוקה. רבים הם הטענות שהובילו לכישלון הפרויקט, חלק טוענים שאסטרטגיה העיריה טורונטו בניית של דירות יקרות על ידי אדריכל ידוע, לקהלי יעד של היפסטרים ויאפים, שגוייה. אחרים אומרים שמדובר על חוסר הבנה של הקונטקסט, שכונה חדשה עם היבטים של העיר ההיסטורי, לא ניתן ממש לשעתק את "רוח המקום" באמצעות מורפולוגיה. יש גם הטוענים שמקור הכישלון הינו מסיבות חברתיות (נוסטלגית), חסידי ג'ין ג'ייקובס[1] יסבירו שבהיעדר מורכבות, קהילה, היסטוריה של המשכיות, הזרות של פרויקטים חדשים למרקם הקיים גורמת לסלידה של רבים מן הפרויקט.
פרויקט לה גווארדיה משמיד את המרקם השכונתי, המרחבים הירוקים הקיימים והמדרכות הרחבות והירוקות הופכות למשטחי בטון המתחרים עם המסחר, האופניים ורהיטי רחוב. אי תכנון נתיבי תחבורה ציבורית ו/או מודלים תחבורה ציבורית נוספים, יגרמו להגברת הפקקים באזור ועלית דרמתית של זיהום אוויר. העבר וההווה החברתי וקהילתי של השכונה ימחקו ללא זיקה נוסטלגי כל שהיא. עלות התחזוקה של הדיירים יעלה כה דרסטי שחלק לא מבוטל מהדיירים הוותיקים יחויבו מכוח המציאות לאזוב את השכונה.
המסכנה לא מדובר בהתחדשות עירונית אלה בפרויקט נלד"ן, בחיית לדורות.!!
2. יין ג'ייקובס (אנגלית: Jane Jacobs; 4 במאי 1916 – 25 באפריל 2006) הייתה עיתונאית וסופרת אמריקנית-קנדית שעסקה רבות בביקורת של תכנון ערים מודרני. ג'ייקובס ידועה בעיקר בזכות ספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" (1961).
